בתקופה האחרונה מתרחש אירוע מעניין מאוד בתשואות האג”ח של ארה”ב ומשום מה הוא נמצא מתחת לרדאר.
שאלתי את העוקבים שלי האם הם מבינים מה קורה וזאת התוצאה:
מצד אחד זה נראה קיצוני שבפיד שוק ההון ההבנה בנושא הזה לא טובה כל כך, מנגד זה הגיוני כי נושא האג”חים הוא סופר מורכב, עם המון משתנים שבעולם כמו שאנחנו חווים כיום – משתנים כל רגע. אין רגע של נחת, גם גיאופוליטיקה, גם מלחמות, גם ביטקוין, גם AI שמשבש את כל הצמיחה הטכנולוגית ואיתה את כל הכלכלה. בקיצור, קשה מאוד להבין מה קורה – אני אני אנסה לכתוב בפשטות את עיקרי הדברים.
נתחיל בהסבר מהיר מאוד של מספר מושגים בסיסיים:
אג”ח (איגרת חוב): מכשיר פיננסי שבו הלווה (המנפיק) מתחייב להחזיר למלווה (המשקיע) את סכום ההשקעה בתוספת ריבית, בתנאים שנקבעו מראש.
אג”ח קונצרני: אג”ח המונפק על ידי חברה פרטית או ציבורית לצורך גיוס הון לפעילות עסקית. נושא בדרך כלל סיכון גבוה יותר מאג”ח ממשלתי, אך גם תשואה פוטנציאלית גבוהה יותר.
אג”ח ממשלתי: אג”ח המונפק על ידי הממשלה למימון פעילויותיה. נחשב לבטוח יותר בשל היכולת של הממשלה לעמוד בהתחייבויותיה.
מהו ההבדל בין תשואת האג”ח לריבית הנקובה?
הריבית הנקובה (Coupon Rate):
זו הריבית השנתית שהאג”ח משלמת למשקיע ביחס לערך הנקוב שלה (הסכום ההתחלתי של ההלוואה). לדוגמה, אם אג”ח עם ערך נקוב של $1,000 משלמת ריבית שנתית של $50, הריבית הנקובה שלה היא 5%.
תשואת האג”ח (Yield):
התשואה משקפת את הרווח האמיתי שמשקיע מקבל מהאג”ח, והיא מושפעת ממחיר השוק של האג”ח. לדוגמה, אם מחיר האג”ח ירד ל-$900 והמשקיע מקבל עדיין $50 ריבית שנתית, התשואה בפועל תהיה גבוהה יותר מהריבית הנקובה, כיוון שהיא מחושבת ביחס למחיר שבו נקנתה האג”ח.
דוגמה להמחשה:
אג”ח עם ערך נקוב של $1,000 וריבית נקובה של 5% תשלם $50 לשנה.
אם מחיר האג”ח בשוק יורד ל-$950, תשואת האג”ח תעלה לכ-5.26%, כי המשקיע מקבל את אותה ריבית על השקעה קטנה יותר.
לעומת זאת, אם מחיר האג”ח בשוק עולה ל-$1,050, התשואה תרד לכ-4.76%, כיוון שהמשקיע משלם יותר על אותה ריבית.
מדוע חשוב להבין את ההבדל?
הריבית הנקובה קבועה מראש ואינה משתנה במהלך חיי האג”ח.
התשואה, לעומת זאת, משתנה בהתאם למחיר השוק של האג”ח והיא כלי חשוב להערכת הרווחיות והסיכון של האג”ח.
ממה האג”ח מושפע?
רמת הסיכון: נקבעת לפי יציבות המנפיק ויכולתו לעמוד בהתחייבויות. אג”ח בדירוג נמוך מסוכנות יותר אך עשויות להציע תשואה גבוהה יותר.
ריבית: עליית הריבית מורידה את ערך האג”ח הקיימות, כיוון שמשקיעים יעדיפו אג”ח חדשות עם תשואה גבוהה יותר.
מח”מ (משך חיים ממוצע): מדד המשקף את הזמן הממוצע עד לפירעון מלא של האג”ח. אג”ח עם מח”מ ארוך רגישות יותר לשינויים בריבית.
עכשיו ניגש לשורה התחתונה – עקומת התשואות של אג”ח ממשלת ארה”ב עברה שינוי יוצא דופן מאז ספטמבר 2024. בזמן שהפדרל ריזרב הפחית את הריבית ב-1%, תשואות האג”ח הארוכות (ל-10 שנים) עלו באופן דרמטי ב-1%. מדובר בתופעה ייחודית בהיסטוריה הפיננסית של ארה”ב.
הסיבה לפער ההיסטורי הזה נעוצה בשילוב של כמה גורמים. הפדרל ריזרב הוריד את הריבית בשל התמתנות בשוק העבודה וירידה משמעותית באינפלציה. שיעורי האינפלציה ירדו ל-2.7% (CPI), רמה נמוכה מהריבית הפדרלית, מה שמסמן שהריבית הריאלית – הריבית המתואמת לאינפלציה – חיובית. אך בניגוד למקרים קודמים שבהם הפד מוריד ריבית כדי להתמודד עם מיתון, הכלכלה האמריקאית נמצאת בצמיחה חזקה, מעל הממוצע של 15 השנים האחרונות. במילים אחרות, הפד מוריד ריבית לא בגלל חשש ממיתון אלא תוך כדי צמיחה כלכלית.
העובדה שהפד העלה את הריבית בקצב כל כך מהיר ולגובה כל כך גבוה, ושמר עליה ברמה זו לזמן ממושך, בזמן שהאינפלציה התמתנה משמעותית, מבלי שהכלכלה נכנסה למשבר אלא ממשיכה לצמוח בקצב מעל הממוצע, היא תופעה יוצאת דופן מבחינה היסטורית. צמיחה כלכלית מהירה בדרך כלל מובילה לעלייה בתשואות לטווח הארוך. לעומת זאת, מיתון מוביל לתשואות נמוכות לטווח הארוך. בדרך כלל, כשהפד מתחיל להוריד ריבית, הוא מזהה מיתון, והתשואות לטווח הארוך יורדות במקביל לריבית הפד, כי גם שוק האג”ח רואה את המיתון באופק.
שוק האג”ח, לעומת זאת, מתחיל להראות סימנים של חוסר יציבות או וודאות. חששות מפני אינפלציה חוזרת הולכים וגוברים, במיוחד לנוכח מדיניות פיסקלית גמישה והעלאת מכסים נוספים (וזה שטראמפ לא מאוד ברור גם לא עוזר). במקביל, החוב הלאומי של ארה”ב ממשיך לגדול במהירות, והצורך במימון הגירעונות הממשלתיים יוצר לחץ על שוק האג”ח. המשקיעים דורשים תשואות גבוהות יותר כדי לפצות על הסיכונים שבאינפלציה ועל ההיצע העצום של אג”ח שהממשל נאלץ להנפיק.
לכל זה נוסיף את רמות המחיר הגבוהות של שוק המניות , ונקבל תמהיל שבו הכלכלה נמצאת בשלב לא מאוד ברור שבסופו צריך להתאזן, השאלה מה יתאזן קודם – שוק המניות או האג”ח.
גם שוק הדיור אינו חסין לאירוע. ריביות המשכנתאות, שעמדו על 6.11% בספטמבר, עלו ל-7.16%. עבור רבים בענף הנדל”ן מדובר במכה קשה, אך חשוב לזכור שאלה רמות שהיו נפוצות לפני 2008, לפני עידן הריביות הנמוכות שהחלו לאחר מכן. עם זאת, הנה גרף היסטורי שמעלה תהיות על המצב. גם כאן נדרש לשים לב איך העניינים מתפתחים ועם הריבית למשכנתאות נשארת קשיחה.
לסיכום העניין, הפער ההיסטורי בין התשואות הארוכות לריבית הקצרה הוא תוצאה של שילוב של צמיחה כלכלית חזקה, חששות מאינפלציה, כניסתו של טראמפ לתפקיד, המצב הגיאופוליטי המורכב וההשפעות של החוב הלאומי. מדובר באירוע שמסמן שינוי משמעותי בשוק ההון ובדינמיקה הכלכלית של ארה”ב, ואות להתפתחויות מעניינות בעתיד הקרוב. לזה נוסיף את הרמות הגבוהות מאוד שהשוק נמצא בהן – ואנחנו מקבלים כאן סיכון לא קטן בכלל לתיקון בשווקים בתקופה הקרובה.
