בשנות ה-20 של המאה ה-20, שוק ההון האמריקאי היה במצב של גאות כלכלית. אנשים רבים, מכל שכבות החברה, השתתפו בהשקעות במניות. השוק היה נראה כה מבטיח, עד שאפילו מצחצחי נעליים, שוטפי כלים ואנשים מן השורה השקיעו בו את כספם בתקווה להרוויח סכומים גדולים.
יום אחד, בשנת 1929, ישב ג’וזף קנדי במרכז הפיננסי של ניו יורק וחיכה למצחצח הנעליים שלו. בזמן שמצחצח הנעליים טיפל בנעליו, החל לשוחח עם קנדי על ההשקעות במניות וסיפר לו על מניות מסוימות שהוא מתכנן לקנות. קנדי היה מופתע לשמוע את הצעיר מדבר בהתלהבות על השקעות בשוק ההון.
בעודו מקשיב, הבין קנדי שמשהו לא תקין. אם אפילו מצחצח הנעליים מדבר על השקעות בבורסה ומאמין שהוא יכול להרוויח בקלות, סימן שהשוק הגיע למצב של בועה. אנשים רבים כל כך נכנסו לשוק בהשקעות ספקולטיביות, עד שהמחירים כבר לא שיקפו את הערך האמיתי של המניות.
הבנה זו גרמה לקנדי לפעול במהירות. הוא מכר את כל תיק ההשקעות שלו, שהורכב ממניות רבות, והמיר את השקעותיו לנכסים בטוחים יותר. כמה שבועות לאחר מכן, ב-29 באוקטובר 1929, הגיע יום שלישי השחור, והבורסה התמוטטה. מחירי המניות צנחו באחת והמשבר הכלכלי הגדול החל.
המסקנה של קנדי הייתה ברורה: כאשר כולם, כולל אנשים שלא עוסקים בהשקעות ביומיום, מתחילים להשקיע במניות מתוך תחושת ביטחון מופרזת, מדובר בסימן מובהק לבועה שעומדת להתפוצץ.
ג’וזף קנדי הצליח להציל את הונו בזכות האינטואיציה וההבנה שלו את השוק. הסיפור שלו מדגים את החשיבות של הערכה ביקורתית של השוק ושל זהירות כאשר נראה כי שוק ההון הופך להיות כלי משחק בידיים של אנשים ללא ניסיון פיננסי.
בימים אלו השוק שובר שיאים ומתחילים דיבורים על בועה בתחום השבבים, גם כאן צריך לחשוב האם יש סיבה לעליות והאם לא מדובר בטרנד חולף.
לדעתי, למרות ששוק השבבים שאותו מובילה אנבידיה אכן נחשב לשוק מחזורי (תקופות עם ביקוש גבוה מול תקופות עם ביקוש נמוך), אנחנו כן עדים לגל חדשנות סביב יכולות AI חדשות שסוחפות את העולם,
לכן לטעמי יש סיבה להיות אופטימיים שהעליות החזקות במניות הטכנולוגיה שמובילות את המדדים לשיאים חדשים, כן מגיעות מתוך שינוי אמיתי שמשנה את התעשייה כולה.
