בשבועות האחרונים אני שם לב להייפ האדיר ששוטף את חברות הרכבים החשמליים בוול-סטריט. איך אתם שואלים? טוב זה לא כל-כך קשה בהינתן שכל בן אדם שלישי שמכיר אותי שואל אותי האם שווה לקנות את מניית NIO או SOLO (כי טסלה זה כבר פאסה), ואני עונה להם את אותה התשובה – “גם אם החברות האלה ישנו את העולם בעתיד, כרגע מדובר בהייפ ולא יותר”. אז הם שואלים אותי – “מה הכוונה בהייפ? לקנות או לא?” אני עונה – “לא. אל.”
למה אני נגד המגמה והייפ של הרכבים החשמליים? אני לא. אני סוחר את ההיפ הזה ועשיתי לא מעט כסף ממנו. קניתי את NIO עוד בשערים של 1-2$ שהיום היא ב-50$(ולצערי מכרתי מזמן, אבל לא אתלונן על מה שהרווחתי ממנה). החזקתי את SOLO בשערי 2-3$ (היום 11$), מחזיק את BLNK משערים 5-6$ (היום 23$). וכמובן שסחרתי גם במלכה הבלתי מעורערת טסלה. אז כן – לסחור מגמות כאלו זה אחלה. אבל להשקיע? פחות.
סקטורים שעולים בלי גבול כתוצאה מהייפ ומסחר של אלגו נוטים לרדת כמו שעלו – ומי המפסידים? המשקיעים החדשים, אלו ששמעו שמועה מחבר או קראו כתבה בעיתון על המנייה שעלתה במאות אחוזים בשבוע.
אז בואו נדבר שניה על סקטור הרכבים החשמליים, שדרך אגב,כתבתי על חברת FISKER כאן לא ממזמן (הספיקה לעלות לא מעט ועדין נסחרת במחיר שפוי יחסית לאחרות). הסקטור הזה חם. חם מאוד. כמה חם? מניות בולטות בסקטור הזה עלו השנה מאות וגם אלפי אחוזים – ולא נראה כי הן עומדות להפסיק בקרוב. אבל האם ההייפ מוצדק? יש כאלו שיטענו שכן ויש כאלו שלא. מצד אחד, עולם הרכבים החמשליים הולך לתפוס עוד ועוד תאוצה בשנים הקרובות, מספיק שתכנסו לכמה מאתרי חברות הרכב בארץ ואתם תגלו שגם החברות “הותיקות” מתחילות לשווק רכבים חשמליים (אופל, MG, טויוטה ועוד). אך כאן בדיוק מתחילה הבעיה – למה חברות המייצרות רכבים חשמליים מזנקות כך ועוקפות בקלות את השווי של החברות המסורתיות שבפועל מוכרות הרבה יותר רכבים?
התשובה לכך נעוצה בסיבה די פשוטה, את השוק לא מעניין מה קורה היום, מחר או עוד חודש. את המשקיעים מעניין לקנות חברות שיצמחו פי כמה וכמה עוד מספר שנים. לכן, השוק צופה דעיכה של שוק הרכבים המסורתי וצמיחה של יצרניות הרכבים החשמליים.
עם זה אין לי ויכוח, השוק צופה פני עתיד והכל בסדר. אך אני טוען שיצרניות הרכבים המסורתיות לא פרייאריות וגם הן מבינות (אולי באיחור קל) שכדאי להיכנס לשוק החשמליות – והן עושות את זה. רק השבוע חברת GM האמריקאית הודיעה על כניסה מאסיבית לשוק החשמליות. ממחקר קצר שערכתי מצאתי שממש רוב היצרניות של הרכבים הממונעים בדלק התחילו לייצר ולפתח רכבים חשמליים. לכן השורה התחתונה שלי היא שההייפ לא מוצדק. התחרות עצומה בשוק ברכבים החשמליים ולכן הבוסט המטורף שהחברות החדשות מקבלות ייפסק בקרוב ואנחנו נראה רגיעה בסקטור תוך כדי חלוקה שוויונית יותר של שווין של החברות החדשות והקטנות אל מול החברות הגדולות והמסורתיות.
ניקח את מניית SOLO לדוגמא, מכונית חשמלית המיועדת לנוסע אחד, שמייצרת חברת אלקטרה מכניקה הקנדית ועולה 15.5 אלף דולר. הרחב יכול לנסוע על חשמל למרחק של כ-100 מייל ולהגיע למהירות נסיעה של 90 קמ”ש בלבד. החברה “הפציצה” בדו”ח האחרון כאשר דיווחה על כך שהיא צפויה למסור עשרות אלפי רכבים ללקוחות בזמן הקרוב. בתגובה המנייה עלתה משער 3$ ל-12$ בשיא. האם העלייה מוצדקת? ייתכן – אבל הרבה תלוי בהמשך צמיחה בהמשך הדרך. כי עשרות אלפי רכבים לא יספיקו כאשר מולה מספקות היצרניות המסורתיות מליוני רכבים בשנה.
דוגמא נוספת היא טסלה, המלכה הבלתי מעורערת של שוק הרכבים החמשליים מראה צמיחה יפה משנה לשנה אל עם כניסת מתחרות לשוק גם הצמיחה שלה צפויה להיפגע. בנורווגיה למשל, היא כבר לא יצרנית הרכבים החשמליים המובילה. כך אני צופה שיהיה גם בשאר העולם. עם זאת, לטסלה ספציפית יתרון מובהק אחר על המתחרות והוא שהיא אינה מתבסתת רק על ייצור רכבים חשמליים אלא גם על הפקה ואחסון אנרגיה ירוקה – להערכתי המשיקיעם אוהבים מאוד את הסקטור הזה ומניות שיעסקו בשוק הזה צפויות להינות מאוד ב”הייפ” הבא.
